כושר גוכל המסעדות הכשרות במקום אחד

נתחיל ונאמר שמקום זה מרגיש כאילו שנוצר על ידי מלכים, הכל ככ מסודר יפה וטעים. הגענו כל המשפחה הגרעינית (אנחנו לא פרסים אין סיבה לדאגה 😉) כדי לטעום ממאפיי גן העדן האלו. המשפוחה מונה אותי, מלכיהו, אשתי רונית, ושני ילדי התאומים, מתיתיהו ועיזבלה. מתיתיהו עדיין התקשה לשבת בעקבות התקרית בפיינטבול קריית חיים (ראו ביקורת על מקום זה), ולכן נאלצתי להשאיל לו את כרית הטחורים של אבי ניסים בן ה-89, שיתאפק. בני סירב לשבת עליה בטענה שהיא מסריחה, מלוכלכת (פסולת אורגנית בלבד) וישנה. אמרתי לו שאם הוא לא ישב עליה, הוא יצטרך ללקק אותה. הוא השתכנע. הזמנו מאכלים שנראו כאילו שאלוהים יצר אותם, בזמן שהמתנו בסבלנות אל ההזמנה, צילצלה אליי אימי ברכה, ושאלה אם הינני יודע היכן כרית הטחורים של אבי ניסים, כי הוא צריך לחרבן דחוף והיא איננה מוצאת אותה. אמרתי לה לחפש בחדר הכביסה, וחיש מהר חטפתי את הכרית המגעילה מתחת לעכוזו של בני מתיתיהו, ורצתי החוצה במנוסה. רצתי למשך 2 דקות עד שהגעתי אל מתחת אל בית אימי (אבי גר בבית אבות ליד, הפרשי גילאים אחרי הכל), ומשם הבנתי שהדרך היחידה להגיע את חדר הכביסה היא לזרוק את הכרית לחלון של חדר הכביסה דרך הגינה הפרטית של אחת השכנות, צילה שמה. טיפסתי בעדינות אל גינתה הצנועה, וגיליתי שהיא לא ככ צנועה. יש לה גינה בגודל של ביתי הצנוע, ובגינה זו ישן לו בעדינות הכלב החמוד מסוג אמסטף, בשם פוטין. התגנבתי על קצות אצבעותי כדי לא להעיר את פוטין, וכשהגעתי מספיק קרוב לחלון, זרקתי בזריקה שלא מביישת את ורדל סטפן "סטף" קרי השני, והכרית נחתה ישר על חבל הכביסה המתנוסס באוויר. בדיוק אחר כך התקשרה אלי אימי, ואמרה לי שצדקתי, בעודי התחבאתי כדי שלא תראה אותי. פתאום, כנראה בגלל קליעתי המוצלחת, הרגשתי רעב בלתי מוסבר, ולכן, בשקט בשקט פסעתי אל עבר ביתה הלא כל כך צנוע של צילה, והתקדמתי בקצב מסחרר אל עבר המקרר. פתחתי את המקרר, רק כדי להסתכל, ופתאום צנצנת חמוצים נפלה עליי והתנפצה על הרצפה. מיד אחר כך פוטין קם והחל לצרוח, בעוד צילה התעוררה משנת הצהריים שלה וצרחה. פוטין דפק וסרט את דלת המרפסת בכוונה להיכנס, בעודי מנשנש מהחמוצים הנפלאים שצילה מכינה (אני אבקש מברכה שתבקש ממנה את המתכון), אך פתאום, הגיחה צילה משום מקום, אוחזת במנורת לילה ומקלדת. היא חיש מהר השליכה עלי את כלי הנשק שלה, ופתחה את הדלת לפוטין, בעודי רץ. למזלי, דלת דירתה לא הייתה נעולה, ולכן, פשוט פתחתי את הדלת ויצאתי בסערה, לצערי, לא סגרתי את הדלת, ולכן, פוטין רדף אחרי. ירדתי בחדר המדרגות, עד שראיתי שאת המעלית, ונכנסתי אליה בשנייה האחרונה, בעוד פוטין נשאר לאכול חתיכה שהוא קרע ממכנסיי. לצערי, פוטין הוא כלב חכם, והוא ירד אחרי במדרגות, יצאתי מן הבניין בצווחה אדירה והסתערתי אל הכביש, בעוד פוטין עדיין אחרי. רצתי בשדרות חיים וויצמן בעוד פוטין עט אחרי. אפילו חלפתי ליד מאפה המלך וראיתי את משפחתי נהנת ממאפים מהמדרגה הראשונה. חציתי באדום, עצרתי בירוק, ופתאום, ראיתי אוטובוס עומד לצאת מן התחנה, וצינקתי אליו בשנייה האחרונה, בעודי משאיר את פוטין בחוץ. אך הבן כלב הזה לא ויתר, והמשיך לרדוף מהמדרכה אחרי האוטובוס, וכאשר הנהג עצר התחנה הבאה, הוא עלה על הכלי הממונע, רק כדי למצוא את כל בגדי (חוץ מהתחתונים כמובן) על האוטובוס. אני רצתי את נשמתי ברחוב לבוש רק בתחתונים, ולאחר בירור קצר במשטרה, שיחררו אותי בטענה לאילוץ מצד כלב שיותר מרושע מפוטין (תעשו טבלת השוואה באקסל ותגדלו). בקיצור, פוטין החוזר לבעליו, וכל פעם שהינני עובר ליד דירתה של צילה בדרך אל בית אימי, אני שומע נביחות, צעקות וגניחות (אני לא סגור אם זה פוטין). אבל לפחות אשתי רונית מכינה גם היא צנצנת חמוצים, אז סוף טוב הכל טוב

I really really love you Israel 🇮🇱 ❤️ im so proud of you Israel 🇮🇱 netaniya 🥰🥰